1מעתה נראה ממה שכתבנו שכל שטוען על חברו שטר פלני יש לי בידך והלה טוען מכרתו לי אם הוחזקה תפישת השטר בידו לא קנאה אפילו לצור על פי צלוחית שאף גוף השטר אחר הממון הוא נגרר ואם לא הוחזקה תפישתו עד שהיה יכול לטעון לא היו דברים מעולם יראה שקנאה לצור על פי הצלוחית ויש אומרים שאף בזו לא קנאה כלל אף לצור עד ששואלים לעצמם שתאמן בכך מגו דאי בעיא קלתה האמור בפרק בורר בשמועה שהזכרנו למעלה ותרצו שאין דין מגו נאמר אלא בשהמגו מחזיק הטענה כגון זו שבפרק בורר שאותה אשה שהיה שטר זה יוצא מתחת ידה היתה טוענת פרועה היא והרי אם שרפה היה המגו כעין הטענה ששתיהן באים לבטל את השטר אבל כל שהמגו סותר את הטענה אינו כלום והרי כל שרוצה לזכות בה אפילו לצור רוצה בקיומה:2ויש כאן שאלה אחרת והוא שיאמן לענין גוף השטר כשאר מטלטלין מתוך שהיה יכול לטעון לא היו דברים אלא שאף בזו צריך אתה לידע דין אחר והוא שכל שטוען הרבה והמגו אינו מועיל אלא למקצת טענתו אינו כלום ואם כן אחר שזה מכוין לזכות בממון ואין המגו אלא לצור בטל המגו ואם הדבר ידוע שמכרה לו ומסרו לו אלא שלא כתב קנאה לגוף השטר אבל לא לגבות בו:3כתב ומסר ואח"כ קבל מעותיו מן הלוה פטור הלוה שהרי אף במוכר וחזר ומחל מחול וכל שכן אם קבל הלואתו ויש אומרים בזו שהוא בדין מי שפרע אלא שיש חולקין לומר שכל דבר שהוא פטור בו אין בו דין מי שפרע יש מכריעין לומר שאם מכר שטר לחברו ומסר ולא כתב אם נפרע זה מן הלוה אין מוציאין מידו ומביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפרק נשך אי שמיט ואכיל אינו יכול לחזור בו כלומר אע"פ שאין המכר מחוור כל שתפש הרי הוא שלו ואין מוציאין מסר לו השטר בעדים ולא כתב לו כלום אלא שקנו ממנו בקנין סודר על מכירת השטר ושעבודו ולא צוה לכתוב לו שטר על הקניה אין זה כלום וכן כתבוה גאוני ספרד ואע"פ שסתם קנין לכתיבה עומד דוקא בדברים שעיקר קנייתם בחליפין והשטר אינו אלא לראיה ונמצא שכבר נגמר הקנין בשעת החליפין והשטר אינו אלא ולדעת הדבר אבל בזו אין קנין הסודר בו כלום שהרי הקנין אינו אלא מילי ומילי במילי לא מיקניין וכתיבת שטר זה שהם כותבים מצד הקנין אינו שטר גמר קנייה אלא שטר ראיה על הקנין והודעתו ואנו צריכים בה לשטר עשוי לגמר קנין:
